ברוכים הבאים
שמי בילי ואני מעצבת וילונות, בעלת סטודיו Bella שנמצא במושב גבעת ח"ן.
מי שכבר ביקר בסטודיו שלי יודע שהוא מלא באוירה גם מבחוץ, אבל בעיקר מבפנים.
השדות עליהם משקיפים החלונות, הצריף של השכנה, הטרקטור של השכן שלא מפסיק לצקצק, הלולים שמסביב שחלקם ננטשו והם מלאים בהיסטוריה וסיפורים, העצים, השלכת, השביל בכניסה... זה המושב וזאת האוירה.
כזה הוא גם הסטודיו שלי.
הסטודיו הוא בית אימון ישן ששינה את יעודו לאורך השנים. לפני שלוש שנים, באתי אני והפכתי בו רוח
חיים עיצובית. שברתי, ליטשתי, ניקיתי, צבעתי ועיצבתי לי סטודיו מהחלומות.
לכל פריט בסטודיו סיפור משלו, היסטוריה אחרת, בדיוק כמו האנשים והמבנים פה במושב.
השידה הארוכה שעליה אני פורסת את הבדים ומניחה את הקטלוגים, היא בכלל שידת טלויזיה ישנה, כזאת
שיש בה מקום לפטיפון, ששימשה בעברה את סבא וסבתא. השידה עברה גלגולים. היא הייתה ארונית משחקים של הבני דודים ואחר כך שימשה כשידה בחדר של הילדים שלי וכשולחן שעליו הבנות ציירו. בסוף עשתה את דרכה למחסן.
כשנכנסתי לסטודיו היה ברור לי שהיא תהפוך להיות שולחן העבודה שלי.
שיפצתי אותה והנחתי עליה פלטת בוצ'ר והנה היא ניצבת לפינכם במלוא הדרה.
הכסאות שחלקכם כבר ישבתם עליהם נמצאו ברחוב, באחד הערבים שבהם אנשים מוציאים החוצה את כל
הרהיטים שהם לא רוצים. לדעתי הם חיכו במחסן 10 שנים, אם לא יותר. הם רופדו מחדש ונכנסו לסטודיו
כפריט וינטג' פר אקסלאנס.
הכורסא גם היא נמצאה ברחוב, אבל יש לה סיפור משלה. היא חיכתה לי בדרום ת"א, נשענת על עמוד חשמל בדרך למכולה של פסולת בנייה. רעש, בלאגן, פקקים של דרום ת"א! איך אני לוקחת אותה? מי יעזור לי להעמיס אותה? לא אלאה אתכם באיך כמה ולמה אבל בסופו של יום הכורסא היתה אצלי על הטנדר מאחור וכל הדרך עד למושב כבר ידעתי בדיוק באיזה בד ארפד אותה ואיפה בדיוק היא תעמוד בסטודיו.
המתלים של הוילונות רותכו בידי אומן לפי האורך והמידה המדוייקת. לא משנה שמאז שפתחתי את הסטודיו, הם כבר זזו עשרות פעמים ואיך שהוא הם תמיד מתאימים במידה.
מכונת התפירה היא בכלל של אימי.
אני עדיין זוכרת את השמלה שהיא תפרה לי עם אותה מכונה, חוברות הבורדה שהיו מונחות על השולחן בסלון ומהם בחרתי את השמלה האדומה עם הכתפיות שלבשתי לחתונה הראשונה שהלכתי אליה. (משום מה היום אני לא סובלת אדום).
היום המכונה התחדשה במנוע שהחליף את המנגנון הידני והיא ניצבת בסטודיו עם הרבה זכרונות וגעגועי ילדות.
סרגלי חייטים של הדודים של חמי שהיה להם מפעל.....
הבדים, הכריות והמצעים שאני תופרת ויוצרת בסטודיו - כולם נבחרו בקפידה בדיוק כמו הריהוט בסטודיו, עם המון תשומת לב ואהבה לתחום שאיכשהו תמיד היה שם ורק חיכה לרגע שיתאים לי לגעת בו.
